טריפ

בביתו של אחד מהם הממוקם ממש מעל חנות המצלמות הישנה ושהכניסה אליו עוברת דרך הדוכנים הצדדיים של חנות ספרים יד שנייה, דוכנים שמכילים בעיקר חוברות פורנו גרמניות ואיטלקיות, אנחנו לוקחים טריפ ומחכים.
נו, נדלק? לא. עדיין לא. ועכשיו? עזוב אותי. יש מים? רגע, יש משהו. אני חושב שנדלק.
עשרים דקות מאוחר יותר ואנחנו בחזרה ברחוב. דלוקים. כשהטריפ נדלק חייבים ללכת. זה לא בשליטה. אז הולכים, לאורך הטיילת. לכיוון רידינג.
מרגע לרגע הצבעים הולכים ומשתנים ואני לא בטוח שזה בגלל שהלילה הולך ומעמיק או בגלל שהתודעה שלי הולכת ומתעוותת. כשאני מביט ברידינג ואני רואה זין ענקי של עיר עם תשוקות אפלות, אני חושב שזאת התודעה.
זה לא לוקח הרבה זמן עד שהדרך נעלמת מעיני וכל מה שמנחה אותי זה הזין הזה שמזדקר לו בעוצמה. אני מופתע שאיני מרגיש מאוים אבל אולי זה כי אני לא זקור כמו רידינג ולכן אני לא טורח לעשות השוואות.
מאוחר יותר בלילה, כשנאבד שניים במסע ונחזור לביקור ביניים, ישאל אותי החבר אם זה בסדר שהוא ילך לעשות ביד ואני אבין אותו כי גם הוא היה איתי כשהוא ראה את רידינג ולא יהיה לי אכפת. אני רק אעמוד במרפסת ואסתכל על חבלי הכביסה ואראה טורים של לוחמים רומאים ואשמע את שאון הקרב ואראה את הדגלים הצבעוניים המתנוססים ברום כידוניהם ובבוקר אצחק למראה תחתוניה של ליטה, השכנה מקומת הקרקע שכל תחתון שלה יכול להיות אוהל רומאי ולא רק דגל.
הדרך לרידינג עוברת דרך חוף הדתיים. זה ליל שישי או אולי כבר בוקר שבת, אין שם דתיים. גם לא דתיות. למען האמת, אין שם נפש חיה אז אני נכנס רגע לחוף והוא ממשיך הלאה כי הוא ראה צבע מעניין שהוא לא יכול לזהות.
זה לא יכול להיות סגול, הוא אומר לי. זה בהיר. לילך? אני שואל אותו. תגדיר לילך, הוא תוהה. ואני מנסה לחשוב על מילים להגדיר לילך ובסוף אני אומר לו. כן. זה לילך. והוא, מה אכפת לו. שיהיה לילך.
כשאני בחוף אני מתפשט ונכנס למים. אני עומד עירום עד ירכיי ומפנה את עירומי אל החוף. החוף אינו נראה כמו חוף יותר. אולי אי נטוש. אולי יבשה אבודה. רק רידינג המזדקר מאחורי חומת ההפרדה מחזיר אותי בחזרה.
אני אוחז את אשכיי ביד אחת ומועך אותם. ביד השנייה אני מחזיק באיברי ועכשיו, מולי על החוף, יושבות דתיות מוקסמות מהמחזה. אני עושה כל מאמץ לתת להן תמורה לכספן ואכן אני מעמיד לעצמי תוך כדי מחיאות כפיים מהוססות. אני מתקדם אל החוף ונשכב על החול, פורש שתי ידיים ונותן לתורן שלי להפוך אותי לסירה. אני אוסף את תחתוני מהחול, מותח אותם על הזין והרי לכם מפרש.
מחיאות כפיים ממשיכות. מישהי או מישהו מסתכלים עלי ובאמת לא אכפת לי כי אני תיכף שט מפה הרחק לשם.
כשאני שוכב כך, רגליי מקופלות מעט, אני רואה את רידינג בין רגליי, מזדקר הרבה מעל הזין שלי. עכשיו זה קצת פחות מחמיא לי אבל בזווית מסוימת שבה אני מניח את התחת על גבעה קטנה של חול, אני גובר על ארובת הבטון.
מישהי מגיעה ונוגעת בי. עוד אחת. אני מכיר את כולן, מפעם, או ממקודם. חלק מהן אפילו לא יודעות על קיומי אבל כולן עכשיו אוחזות בי כי אני גדול יותר מרידינג וגם רוצה יותר ממנו.
אני מתיז את עצמי אל האוויר הקר. העווית מטלטלת אותי חזק מאי פעם. השמיים מכחילים ומאדימים ומעוורים. אני עף לרגע, ואז צולל בחזרה. אני מטוס ריסוס.
אני חושב שנרדמתי שם, כי השמש נגעה בגופי העירום כשפקחתי את עיני. התבוננתי מסביב. לא זכרתי פרטים. זכרתי תחושות. קמתי צמא. בעיקר צמא