ישבתי עם אנגלי אחד, טיפוס קשה במיוחד, מרחק בתים ספורים מתחנת הרכבת הישנה של דרהאם והוא הראה לי שהעולם שטוח. היו לו הוכחות. הייתה לו מפה שהוא הדפיס מהאינטרנט ובחיי שהכול היה שטוח לגמרי. שתינו וויסקי סקוטי כי את האירים הוא לא סבל. הייתה לו חברה גבוהה ממנו בראש והוא כל הזמן דיבר על השדיים שלה. שאלתי אותו אם יש לה עיניים כחולות והוא לא ידע. אחרי זה הסתובבתי ליד הקתדראלה הנורמנית וחשבתי לעצמי שאם ברגע זה היה מגיע המלך ארתור ולנסלוט וכל החרא הזה לא הייתי מופתע בכלל.
אני לא מצטער, אמרתי לו, אני לא מצטער על מה שאני אפילו לרגע אחד והוא צחק וטען שכולם מצטערים על מה שהם אבל זה היה כבר אחרי הכוסית השלישית או הרביעית והוא צחק על כל דבר וכל משפט שלו התחיל ב "כולם".
היה ספרדי אחד שישב ליד הדלפק וכל פעם שהאנגלי הקשה צחק הוא פלט קללה בספרדית, הסתובב אלינו והצמיד שתי אצבעות זקורות למצחו מעשה שור. בפעם החמישית או השמינית שהוא עשה את זה, שלפתי מפית אדומה מהדיספנסר המטונף ופרשתי אותה כנגד עיניו. הוא קם, כופף את גבו ורץ אל המפית כשאצבעותיו הזקורות ממצחו מכוונות היישר אליה. הזזתי את המפית ברגע הנכון. אינסטינקט של מטדור. הספרדי התרסק על השולחן. אחרי זה הברמן אמר שהוא מתרסק על שולחן לפחות פעם בשבוע. רשמתי לעצמי לבוא שבוע אחרי זה ולהצמיד את המפית לחזי.
מאוחר יותר בלילה הצטרפו אלינו החברה הגבוהה שלו וחברה שלה שהייתה נמוכה בצורה מפתיעה. במשך זמן מה שיחקתי עם הרעיון של לעשות רביעייה. המחשבה על המבנים הגיאומטריים שאנחנו יכולים ליצור העסיקה אותי עד שהיד של הנמוכה נשלחה אל בין רגליי ואני נאלצתי להסביר שאחרי כמות מסוימת של ויסקי כבר לא עומד לי יותר.
זה לא היה מדויק אבל לא היה לי כוח להסביר לה מה צריך לעשות.
אחרי זה הלכנו לטייל לאורך הסלעים. אני הקאתי ראשון והקשה לא חיכה הרבה לתורו. הבחורות צחקו. לא הבנתי מה כל כך מצחיק בזה.
לקראת הבוקר, כשהשמש האפורה של העיר התחילה להבהיר את השמיים המכבידים, ישבנו ארבעתנו בקצה המצוק העצום המשקיף על הנהר וויר והקשה פרש ידיים אל מול הנוף ושאל אותי אם נראה לי שהעולם עגול כי לו זה ממש לא נראה ככה. אמרתי לו שהעולם נראה לי לגמרי שטוח אבל השדיים של חברה של חברה שלו נראים עגולים לגמרי. הפעם אני הייתי היחיד שצחק. הקשה עוד היה שקוע במחשבות והבחורות כבר ישנו על האדמה הקרה לידינו.
והוא צדק, כמובן. העולם היה לגמרי שטוח באותו יום. לפעמים צריך לעלות על מטוס בשביל להפריך תיאוריה טובה ואני לא הייתי על שום מטוס ולא הייתה לי כוונה להיות על כזה. באותו יום הייתה לי הרגשה שאני יכול לעוף בעצמי ועם המחשבה הזאת התרחקתי מקצה המצוק והלכתי.
